בְּמַבָּט מָלֵא הוֹדָיָה אֲנִי חוֹצֶה בִּמְהִירוּת אֶת הַחֲדָרִים,   חוֹרֵץ עַל נַעֲלַי כְּעַל קַת הָאֶקְדָּח אֶת מִסְפַּר הַשָּׁנִים שֶׁחָלְפוּ עָלַי בֵּינֵיהֶם.   אָפְנוֹת עָלוּ וְיָרְדוּ, שִׁנּוּיֵי סִגְנוֹן הִכְתִּיבוּ הַחְלָפַת רִהוּט, בִּגּוּד וּמוּצְרֵי חַשְׁמַל.   הַיְלָדִים בֵּינְתַיִם גָּדְלוּ, בָּגְרוּ, צִמְּחוּ שֵׂעָר בְּאוֹתָם מְקוֹמוֹת בַּגּוּף שֶׁהוּא צוֹמֵחַ בִּי.